<h1>ארחות חיים הלכ' חליצה סימן ב'</h1>
<h2>דף ב.</h2>
תניא בספרי ועלתה יבמתו צריכין לעלות בגבהה של עיר לחלוץ וצריכה [להמתין] ג' חדשים לאחר מיתת הבעל לחלוץ. ומותרת מיד [להנשא] דלא דמי לגט דאמר רב משעת נתינה ואפילו מת בעלה מן האירוסין צריכה להמתין ג' חדשים ואפילו [אינה רוצה רק] ליארס. והיכא שמת היבם לאחר (יותר מג') [שלשה] חדשים למיתת הבעל אחיו אפילו הכי צריכה להמתין ג' חדשים לאחר מיתת היבם. כך פסק ה"ר יוסף בר' אהרן בתשובה אחת. ולא כייפינן לחלוץ דחליצה מעושה פסולה אלא מטעינן ליה וכו' הילכך לא כייפינן ליה ולא שבקינן ליה ליבם כיון דמצות חליצה קודמת למצות יבום. וכן נמי פסק ר"ת דהכי הלכתא מצות חליצה קודמת בזמן הזה כסתם משנה דבכורות וכסתם משנה דחמש עשרה נשים ומה שאמרו בבכורות מצות יבום קודמת הני מילי בראשונה שהיו מכוונים לדבר מצוה. ועכשו שאין מכונין לדבר מצוה מצות חליצה קודמת. ומצוה בגדול [ליבם] לא רצה הולכין אצל הקטן [הימנו] לא רצה הולכין עד שמגיעין אצל הקטן שבכולן. ואם האיש בעיר אחת והיבמה בעיר אחרת משפט שהיבמה הולכת אצל היבם כדאיתא פ' זה בורר וצריכין להיות [שלשה] דיינין. ושליח ב"ד צריך לשוויה סנדל ברגלא דימינא דיבם ותיתי יבמה קמיהו ומקרו לה בלשון הקדש מאן יבמי וגו' ותעשה כל המעשה כמו שכתוב למעלה. ומצוה למיתב תמן חמשה. ומאן דכתב גט חליצה ליכתוב במותב תלתא כחדא הוינא. ולחתום תלתא דאמר ליה מר ר' יהודאי גאון לספריה לא תכתוב אלא במותב תלתא וחתמו תלתא. וצריך לסרגולי מגלתא ולשרטוטיה דהלכתא כר' יצחק דאמר שתים כותבין בלא שרטוט שלש אין כותבין עכ"ל.
<h2>דף לט.</h2>
כתב הבעל התרומה ז"ל מצות חליצה קוראה וקורא וחולצת ורוקקת וקוראה. אלה הדברים חסרין הם לזכרון משפט. אם חלה או ברח או נפלה לפני יבם קטן. אם נזונת לאחר ג' חדשים וממון שומרת יבם למי פלוגתא הוא דאביי ורבא דידו כידה פ' הכותב והחולץ. והגאונים פסקו כאביי [ויש פוסקים כרבא] משום דלרבא [לא] קשיא מתה. ואם חליצה פסולה היא צריכה לחזר על כל האחים למאן דאמר יש זיקה דוקא כדאיתא פרק החולץ ולמאן דאמר אין [זיקה] [ו]חליצה פסולה מהו והלכה כדברי מי.
<h2>דף לט:</h2>
נוסח גט חליצה. בכך וכך בשבת בכך וכך ימים לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למנינא דרגילנא לממני ביה במתא פלונית אנחנא דייני דמקצתנא חתימין לתתא במותב תלתא כחדא הוינא [יתבין] בבי דינא (קד) [כד] איקלעא קדמנא פלוניתא בת ר' פלוני ארמלתא דר' פלוני בר' פלוני וכך אמרת לנא פלוניתא דא אנא הוי נסיבנא לפלוני בר פלוני (דנן) ושכיב וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ובר וברת ירית ומחסין ומוקים שמיה בישראל לא שבק והדין פלוני אחוהי דמיתנא הוה וחזי ליה ליבומי יתי מדאורייתא [כען רבנאנא] כען אתון דייני קדישין אמרו ליה אי צבי ליבומי יתי לייבם ואי לא ליטלע רגליה דימינא קדמיכון ואישרי סיניה מעל רגליה ואירוק באנפוהי. ואישתמודענא לפלוני דנן דאחוהי דפלוני מיתנא מאבוהי הוא ואמרנא ליה אי צבית ליבומי יתה יבם ואי לא איטלע (לך) [לה] קדמנא רגליך דימינא ותשרי סינך מעל רגלך ותרוק באנפך ועני ואמר לא בעינא ליבומי יתה ואנן אקרינוהא לפלוניתא דא ואמרת מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי. ואף להדין פלוני אקרינוהי לא חפצתי לקחתה. (ואיטלע לה פי') צדד והבעל הערוך פי' מתרגום שלף איש נעלו טלע גבר ית נרתיק יד ימיניה). ואיטלע לה [קדמנא] רגליה דימינא ושרית סינא מעל רגליה ורקת באנפוהי רוקא דאיתחזי לנא מפומא לארעא. ותו אקרינוהא לפלוניתא דא ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ותו אקרינוהא ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל ואנחנא דייני וכל דהוו יתבין קדמנא בבי דינא ענינא ואמרנא בתריה חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל תלתא זימני ומדאיתעביד עובדא דנן קדמנא שרינוה ופטרנוה לפלונית דא למהך להתנסבא לכל גבר די תיצבי ואינש לא ימחא בידה מן יומא דנן ולעלם ובעית מיננא פלוניתא דא גיטא דחליצותא דנן וכתבנא וחתמנא ויהיבנא בידה למיהוי (להזכן) [לה לזכות] כדת משה וישראל. וחותמין למטה שלשה דיינין אע"פ שהיו חמשה אין חותמין בה רק השלשה ואפילו לא חתמו בה רק השנים כשר לפי שאין זה כי אם עדות.
<h2>דף מא.</h2>
תניא בספרי ועלתה יבמתו צריכין לעלות בגבהה של עיר לחלוץ וצריכה [להמתין] ג' חדשים לאחר מיתת הבעל לחלוץ. ומותרת מיד [להנשא] דלא דמי לגט דאמר רב משעת נתינה ואפילו מת בעלה מן האירוסין צריכה להמתין ג' חדשים ואפילו [אינה רוצה רק] ליארס. והיכא שמת היבם לאחר (יותר מג') [שלשה] חדשים למיתת הבעל אחיו אפילו הכי צריכה להמתין ג' חדשים לאחר מיתת היבם. כך פסק ה"ר יוסף בר' אהרן בתשובה אחת. ולא כייפינן לחלוץ דחליצה מעושה פסולה אלא מטעינן ליה וכו' הילכך לא כייפינן ליה ולא שבקינן ליה ליבם כיון דמצות חליצה קודמת למצות יבום. וכן נמי פסק ר"ת דהכי הלכתא מצות חליצה קודמת בזמן הזה כסתם משנה דבכורות וכסתם משנה דחמש עשרה נשים ומה שאמרו בבכורות מצות יבום קודמת הני מילי בראשונה שהיו מכוונים לדבר מצוה. ועכשו שאין מכונין לדבר מצוה מצות חליצה קודמת. ומצוה בגדול [ליבם] לא רצה הולכין אצל הקטן [הימנו] לא רצה הולכין עד שמגיעין אצל הקטן שבכולן. ואם האיש בעיר אחת והיבמה בעיר אחרת משפט שהיבמה הולכת אצל היבם כדאיתא פ' זה בורר וצריכין להיות [שלשה] דיינין. ושליח ב"ד צריך לשוויה סנדל ברגלא דימינא דיבם ותיתי יבמה קמיהו ומקרו לה בלשון הקדש מאן יבמי וגו' ותעשה כל המעשה כמו שכתוב למעלה. ומצוה למיתב תמן חמשה. ומאן דכתב גט חליצה ליכתוב במותב תלתא כחדא הוינא. ולחתום תלתא דאמר ליה מר ר' יהודאי גאון לספריה לא תכתוב אלא במותב תלתא וחתמו תלתא. וצריך לסרגולי מגלתא ולשרטוטיה דהלכתא כר' יצחק דאמר שתים כותבין בלא שרטוט שלש אין כותבין עכ"ל.
<h2>דף קא:</h2>
נשאלה לרשב"א ז"ל יבמה שאינה רוצה להתיבם והוא רוצה בה איך איפשר לומר מאן יבמי. והשיב אחר שנותנין לו עצה הוגנת אם הוא ילד והיא זקנה או היא ילדה והוא זקן. שאומרים לו כלך אצל הראויה לך ואל תכניס קטטה בתוך ביתך וכיוצא בזה. והוא שומע לכך ומתרצה [הרי] שכבר גמר בדעתו למאן ושלא ליבם א"כ יכולה היא לומר מאן יבמי ויכול הוא לומר לא חפצתי לקחתה. ומ"מ מתבטלין היבומין וחולצין הם וגזירת הכתוב הוא שכל החולצת תקרא מאן יבמי ושיקרא הוא לא חפצתי לקחתה ע"כ.
<h2>דף קה.</h2>
כל מקום שאמרנו אינה חליצה או לא עשה ולא כלום או אינה כלום הרי (אלו) [היא] כאלו לא נחלצה ולא נאסרו עליו קרובותיה ולא נפסלה מן הכהונה ומותרת להתיבם. וכל מקום שאמרנו חליצתה פסולה נאסרו עליו קרובותיה ונפסלה מן הכהונה ונאסרה על האחין ואינה מתיבמת ואינה מותרת להנשא לזר עד שתחלוץ חליצה כשרה. עברה ונשאת הרי זו חולץ לה חליצה כשרה והיא תחת הבעל ואין מוציאין אותה מידו. עכ"ל.
